פרטים
שגיא דקל חן בהופעה בקיבוץ ניר עוז
מהשבי אל הדשא: הסיפורים והשירים
יום שני 10.8.26, קיבוץ ניר עוז
במסגרת פסטיבל ישראל 2026
בדשא של קיבוץ ניר עוז, המקום שבו הכל קרה, המקום שבו צמחו חיים והמקום שבו הם נסדקו, יעלה שגיא דקל חן על הבמה וישיר בפעם הראשונה תשעה שירים שכתב והלחין במעמקי השבי. אלו שירים שיצר ושינן שם במשך חודשים ארוכים, והפכו לפסקול ההישרדות שלו במשך 498 ימיו בשבי.
עם שובו הביתה, כשהמנגינות עוד מהדהדות בראשו ומאיימות להישכח, החל שגיא בתהליך יצירה ועיבוד ארוך, בהפקה מוזיקלית של ליעד גרושקה ועידן שניאור, שגיא העניק חיים וצלילים למילים שנשמרו בתוך הבטן והראש שלו חודשים ארוכים. הוא בחר באומץ שהסיפור שלו, של משפחתו ושל הקהילה שלו, והשירים שכתב בשבי, ייצאו אל העולם בדרך הכי חשופה שיש: דרך המוזיקה, ולכן, ההופעה הראשונה היא גם באותו מקום ממש. בבית.
זהו ערב מיוחד שיתחיל כשהקהל יכנס לקיבוץ, יעבור דרך השבילים שנותרו בחלקם ממש כפי שהם מאז התופת של ה-7 באוקטובר, ואז יגיע להופעה עצמה בדשא הקיבוץ. בהופעה ישיר שגיא בפעם הראשונה את השירים שכתב בשבי לצד שירים של אחרים, כל שיר בא עם סיפור של חיים, של מוות או מה שביניהם.
על הבמה תלווה את שגיא להקה גדולה ולצידו אורחים מיוחדים מאד וביניהם כמה מהאמנים הבולטים במוזיקה הישראלית, חבריו פדויי השבי, בני משפחות שכולות, חברים לדרך ועוד.
זהו הסיפור של שגיא, הסיפור של ניר עוז, והסיפור של כולנו.
שגיא: "אני לא זמר, אני אבא ששר. מעולם לא התכוונתי להיות זמר, או לשיר.
נחטפתי, לקחו לי הכל. התעוררתי שם בבית חולים עם יד חבושה שלא מגיבה, רגל מגובסת, אזוק למיטה, אפילו את העגיל הם לקחו. מה שהם לא לקחו פשוט כי לא ידעו, זה את הכוח האמיתי, בפנים. זה שעזר לי לשמור על התקווה, הבריאות והשפיות.
המוזיקה הייתה שם בשבילי ברגעים הכי קשים, שירים של אחרים שהתנגנו לי בראש. אחרי מספר חודשים בשבי מצאתי את עצמי מתחיל ליצור שירים. לא יכולתי לכתוב אותם, שיננתי בראש את המילים, לא יכולתי לנגן או לשיר אותם, אז את המנגינות רק דמיינתי.
ב-15.2.25 שוחררתי מהשבי, לאחר יומיים, בלילה, בבית חולים (הנכון) הלכתי לחדר צדדי ועם קול של קרפדה ללא חמצן, בשקט, אפילו עם קצת בושה, הקלטתי לעצמי בטלפון את כל תשעת השירים, מילים ולחן.
מספר שבועות אחרי, החלטתי שיום יבוא ואת השירים אוציא במופע. היום הזה נדחה בגלל ענייני רפואה, שיקום, משפחה, עזה, איראן, לבנון, ובעיקר כי לא יכולתי להרשות לעצמי להופיע כך כשעוד היו חטופים שהשארתי מאחור. אני עובד מאוד קשה על האירוע הזה. אני מחזיק את המיקרופון, את הטוריה, את המחברת ואת הסיפור. רתמתי לאירוע אנשים מדהימים שעושים איתי דרך ארוכה, וכל הזמן אוחזים בהבנה שאנחנו לא בהגשמת חלום – אנחנו במשימה.
את המופע הראשון שלי אני אעשה בניר עוז, בבית שלי. זה אותו הדשא שעליו רצתי כל הילדות, הדשא שבו הכרתי את מילי לראשונה, זה שגידלתי עליו שתי בנות, הדשא שעליו נלחמתי, והדשא שבו נפלו חבריי. זה דשא עם ירוק אחר. זה הדשא שעליו היו אירועים שמחים בעבר, ומאז בעיקר הלוויות. האירוע הפעם הוא לא חגיגה, לא מסיבה, לא סגירת מעגל, לא ניצחון… הוא פשוט חלק מהסיפור. יהיו שם שירים שלי, שירים של אחרים, אמנים וחברים אורחים וגם הרבה סיפורים..
האירוע חשוב לי מאוד. הקיבוץ חשוב לי מאוד והלוואי ויבנה מחדש עם חיים חדשים, מקווה שהאירוע הזה יהיה אבן ביסודות שלו. זה הסיפור גם שלכם ושלכן. מוזמנים"
קיבוץ ניר עוז:
"ניר עוז הוא בית. בית של זיכרון, של חוסן, של תקווה ועתיד. אנו מזמינים אתכם להגיע אלינו, לשוטטות קצרה המבקשת לחבר בין העולמות.
חברים יקבלו את פניכם, ויהיו שם לצידכם בשבילים, שיעברו בין חלק ממוקדי התופת של ה-7 באוקטובר. עבורנו, ההליכה הזו בתוך הקיבוץ, במקומות שספגו את הכאב הגדול ביותר, היא עדות חיה לסיפור שלנו, למה שהיה, מה שקרה, מה שנותר, ולמה שאנחנו בונים מחדש בכל יום.
האירוע הזה גדול ומשמעותי מאוד. אנחנו מתרגשים מההזדמנות לאירוע מלא השראה ותקווה. בואו לעבור את הדרך הזאת, להסתכל למציאות בעיניים ולהישיר מבט אל העתיד, דרך המוזיקה והסיפורים ששגיא הביא איתו, מהחושך הכי גדול. בואו, מחכים לכם בבית."
האירוע אינו למטרות רווח, כל הרווחים יתרמו לטובת נשים אלמנות ויתומי המלחמה.
בואו להיות חלק מהאור.
ניתן להזמין כרטיסים כעת בקופות תל אביב